<h1>ראבי"ה סימן תי"ח</h1>
<h2>דף ל.</h2>
בתשובת קדמונים ראיתי מעשה היה שנפלה חיטה לבור ואסרו לשתות מימיו בפסח. ובדקתי בפרק עשירי דתרומות [מ"ב] דתנן שעורים שנפלו [לתוך הבור של מים אף על פי שהבאישו מימיו מותרים], ואיתא בירושלמי פסחים [פרק כל שעה ה"ג] נמי, והכי גרסינן [ע]לה בירושלמי פרק עשירי דתרומות בגמרא כל נותני טעם בין לשבח בין לפגם אסור דברי רבי מאיר רבי שמעון אומר לשבח אסור לפגם מותר אמר רבי שמעון בן לקיש מה פליגין בהשביח ולבסוף [פגם אבל פגם ולבסוף] השביח אף רבי מאיר מודה דמותר רבי יוחנן אמר לא שנא הוא פגם ולבסוף השביח הוא השביח ולבסוף פגם היא המחלוקת תמן תנינין שעורים שנפלו לתוך הבור של מים אף על פי שהבאישו מימיו מותרים רבי יוחנן אמר במחלוקת, פירוש כרבי שמעון אתיא. רבי שמעון בן לקיש אמר דברי הכל, פירוש דפוגם מעיקרו [הוא, ו]אפילו (הוא) רבי מאיר מודה דמותר. והנך מי הבור פגומין מעיקרן. ומדקאמר אף על פי שהבאישו מכלל דלא מיבעיא לא הבאישו, ואם כן על כורחך כי לא הבאישו נמי הוי נותן טעם לפגם, דאי נותן טעם לשבח הוא אם הבאישו מיבעיא ליה למיתני. והבאישו קרי ליה משום שטעמו פגום. אפילו הבאישו, שהרבה נפלו [ב]ו, והטעם גדול. ואין לפרש (מי) לא מיבעיא לא נתן טעם כלל אלא אפילו הבאישו, ומיהו אם נתן טעם כראוי ולא ביותר מדאי, דהיינו הבאישו, הוי טעם לשבח ואסור, דלישנא לא משמע הכי. ותו כי לא נתן טעם מאי [איצטריך] למימרא, פשיטא דמותר, וליתני אם הבאישו מימיו מותרים, [אלא] שמע מינה דבכל ענין הוי טעמו לפגם, בין רב ובין מעט. הילכך אומר אני לדברי רבותינו דנותן טעם לפגם בפסח (ד)מותר, אף על גב דאיסורו במשהו, הכי נמי כי נפלו לבור מותר. וראייתם מפרק בתרא דעבודה זרה הלכה יין נסך שנפל על גבי ענבים [ס"ו ע"א] דאוקי לה אביי במשהו ואפילו הכי אוקמינן [לה] בחסורי מיחסרא דאם נותן טעם לפגם מותר. ואין לחלק בין שעורים לחיטים ושיפון, דחדא מינייהו נקיט. ולדברי האוסרים נותן טעם לפגם בפסח, וראייתם מקדירות בפסח [יש]ברו, הכי נמי אסור. ובראייות דנותן טעם ל[פגם ב]פסח לא נאריך פה. והך פלוגתא דרבי מאיר ורבי שמעון איתא נמי בפרק בתרא דעבודה זרה [ס"ז ע"ב], ורבי יוחנן קאמר התם בפגום מעיקרא מחלוקת, ואיבעיא להו וכו'. ובירושלמי פשיטא ליה דלרבי יוחנן בתרווייהו פליגי. ותו כיון דאינו מחמיץ בעוד החיטה מוטלת במים, כדתנן בפרק אלו עוברין [מ"ח ע"ב] תטיל לה לצונן, נראה לי דלדברי הכל מותרים המים. ותו לא מידי. אב"י העזר"י.
